ריטן קאר בע"מ נ' המכללה למדעי הבריאות וההתנהגות בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר (שיק ע"ס 3,750 ₪) בתיק הוצל"פ 0208456100 וכן התנגדות לביצוע השטר.

עובדות והליכים רלוונטיים עיקריים:

ביום 27.2.07 פתחה המשיבה נגד המבקשת תיק הוצל"פ 0208456100 (להלן – "תיק ההוצל"פ"). תיק ההוצל"פ נפתח לשם ביצוע שיק ע"ס 3,750 ₪, זמן פירעון 23.5.06, שנמשך ע"י המבקשת על בנק הפועלים ושהנפרעת בו היא המשיבה (להלן – "השיק"). השיק לא כובד ע"י הבנק הנמשך בשל כך שהמבקשת ביטלה את השיק.

ביום 18.3.07 נמסרה האזהרה בתיק ההוצל"פ לידי המבקשת. יצוין, כי אישור מסירת האזהרה לא סרוק בתיק ההוצל"פ, אך הדברים רשומים בתיק ההוצל"פ, והמבקשת גם לא חלקה בטיעוניה על נכונות הרישום הנ"ל. יצוין, כי הצדדים הסכימו במהלך הדיון בפניי ביום 17.5.10 שביהמ"ש יעיין בתיק ההוצל"פ.

עפ"י רישומי תיק ההוצל"פ, המשיבה נקטה במהלך השנים הליכים שונים נגד המבקשת (בעיקר הליכי עיקול אצל בנקים והליכי מימוש עיקול אצל בנק הפועלים ואצל הבנק הבינלאומי), אך בפועל לא בוצעה עד היום כל גביה בפועל. הליכי הגביה בתיק ההוצל"פ עוכבו לבקשת המשיבה למספר חודשים במהלך שנת 2007, אך חודשו לאחר מכן.

ביום 4.2.10 הגישה המבקשת את בקשתה שבנדון להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השיק בתיק ההוצל"פ וכן את ההתנגדות (להלן – "בקשת הארכת המועד" ו-"ההתנגדות", בהתאמה). מסמכי הבקשה וההתנגדות, כולל נספחים, מחזיקים כמאתיים עמודים (!). הבקשה וההתנגדות נתמכות כל אחת בתצהיר נפרד מיום 4.2.10 של מר מנחם מילוא, מנכ"ל המבקשת.

ביום 4.2.10 החליט רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אלכס אחטר) על העברת הדיון בבקשת הארכת המועד ובהתנגדות לבית משפט השלום בחיפה.

ביום 16.2.10 החליט כב' הרשם ניר זיתוני מבית משפט השלום בחיפה על עיכוב הליכים כנגד הפקדת סך של 3,750 ₪ בלשכת ההוצל"פ בחיפה וכן על העברת הדיון לבית משפט השלום בת"א.

ביום 9.3.10 הפקידה המבקשת עירבון ע"ס 3,750 ₪ בתיק ההוצל"פ, ובעקבות זאת עוכבו ההליכים בתיק ההוצל"פ.

ביום 17.5.10 נערך בפניי דיון בבקשת הארכת המועד ובהתנגדות. בדיון נחקר המצהיר מטעם המבקשת תצהירו ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

יצוין, כי המשיבה לא נתבקשה להגיש תגובה בכתב לבקשת הארכת המועד וגם לא הגישה תגובה כזו.

דיון ומסקנות:

לגבי בקשת הארכת המועד:

המבקשת טוענת כי ההתנגדות הוגשה למעשה במועד וכי קיבלה את הסכמת המשיבה להארכת המועד, כאשר ההסכמה הנטענת ניתנה במסגרת המשא ומתן שנערך בין הצדדים במהלך השנים.

לאחר עיון במסמכי תיק ביהמ"ש, במסמכי תיק ההוצל"פ, לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת המצהיר בדיון בפניי, אין בידי לקבל את טענת המבקשת.

המבקשת לא מצביעה על כל אישור בכתב שניתן לה מטעם המשיבה להארכת המועד. נראה, כי המבקשת טוענת למעשה לסיכום משתמע בעל-פה או בהתנהגות מטעם המשיבה להארכת המועד להגשת התנגדות עד תום המשא ומתן שנערך בין הצדדים. סבורני, כי לא עלה בידי המבקשת להראות קיומו של הסכם כזה. ראשית, בתצהיר התומך בבקשת הארכת המועד לא הוצהר מפורשות על כך שהמשיבה נתנה הסכמתה המפורשת להגשת התנגדות באיחור. נראה כי המוצהר בתצהיר הוא לגבי הסכמות כאלו ואחרות לגופם של דברים וטענות, אך לא הוצהר באף מקום בתצהיר שהמשיבה הסכימה להארכת מועד להגשת ההתנגדות; שנית, מחליפת מכתבי ב"כ הצדדים שצורפו לתצהיר בקשת הארכת המועד עולה, כי כאשר המבקשת ביקשה מפורשות מהמשיבה את הסכמת המשיבה להארכת המועד (כך במכתב מיום 28.1.10 מאת ב"כ המבקשת אל ב"כ המשיבה), סירבה המשיבה לכך ואף הכחישה טענת המבקשת לגבי הסכמה מטעם המשיבה להארכת מועד (כך במכתב מיום 31.1.10 מאת ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקשת); שלישית, נראה, כי המשיבה חולקת על כך שבמהלך כל שנות קיום תיק ההוצל"פ נערך משא ומתן בין הצדדים (הדברים נאמרים כך במכתב מיום 31.1.10 מאת ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקשת), ועיון ברישומי תיק ההוצל"פ מלמד שהמשיבה נקטה בהליכי הוצל"פ שונים במהלך השנים כנגד המבקשת (למשל: ביום 21.10.07 ניתן צו למימוש עיקול נכסי המבקשת אצל בנק הפועלים, ובחודשים אפריל ונובמבר 2009 ניתנו עוד 5 צווי מימוש דומים לגבי בנק הפועלים והבנק הבינלאומי). המסקנה העולה מהדברים היא שהמשיבה לא ויתרה על הליכי גביית השיק ולא הקפיאה באופן מוחלט ורציף את הליכי גביית השיק, דבר שלא מתיישב עם טענת המבקשת למשא ומתן רציף וממושך שבמסגרתו הסכימה המשיבה שלהאריך את מועד הגשת ההתנגדות.

זאת ועוד, ספק רב, גם אם היה עולה בידי המבקשת להראות כי בכל שלוש השנים שחלפו מיום מסירת האזהרה ועד יום הגשת בקשת הארכת המועד וההתנגדות ניהלו הצדדים משא ומתן רציף ומתמשך (וכאמור קבעתי שלא כך), אם עצם קיומו של משא ומתן כזה מהווה "טעם מיוחד" לאיחור הרב בהגשת ההתנגדות. אין בעצם קיומו של משא ומתן כדי לפטור בעל דין מלקיים את הוראות הדין בעניין מועדים לפעולה, ואם בעל דין מעוניין להימנע מפעולה פורמאלית שהדין קוצב מועד לנקיטתה בשל משא ומתן, על אותו בעל דין לבקש ולדאוג לקבל רשות ו/או הסכמה מפורשים להארכת המועד, ואם אלו לא ניתנים לו, חובה עליו לנקוט את הפעולה הפורמאלית בתוך הזמן שהוקצב לכך בדין.

מסקנתי היא אפוא שאין לקבל את טענת המבקשת לפיה המשיבה הסכימה להאריך את מועד הגשת ההתנגדות (בכמעט שלוש שנים). סבורני כי המבקשת גם לא הצביעה, ולמעשה גם לא התיימרה להצביע, על כל "טעם מיוחד" לאיחור הרב בהגשת ההתנגדות.

בהלכה הפסוקה נקבע, כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק, כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960); בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם באתרים משפטיים, 25.1.98); רע"א 2876/08 שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר – מפרק החברה (פורסם באתרים משפטיים, 26.7.09)); יחד עם זאת נקבע, כי כאשר לנושא ההליך יש חשיבות מיוחדת, יכול שיקול זה להצטרף כשיקול מצטבר לשיקולים נוספים קיימים התומכים גם הם בהארכת המועד (בש"א 1424/90 מנהל עיזבון סטרולביץ נ' שוורץ, פ"ד מד (3) 369 (1990)).